מלך השמש : לואי ה-14

המלך לואי ה-14 תופס מקום של כבוד בהיסטוריה המלוכנית של צרפת. הוא נולד בשנת 1638 והופך למלך כשהוא רק בן חמש. בתקופת ילדותו, הממלכה מנוהלת על-ידי אימו אנה שהייתה, בנוסף להיותה מלכה, גם ארכידוכסית אוסטריה ונסיכת ספרד ופורטוגל. באותם שנים, מלכים נישאו לנשות אצולה כדי לחזק את הקשרים בין הממלכות באירופה, ובכך לשמור על היציבות הפוליטית ולמנוע מלחמות. לצד המלכה אנה, שלט בצרפת בשנים הללו גם החשמן (נקרא גם קרדינל) ז’ול מזרין (Jules Mazarin), שכיהן כשר בכיר בממשלה. השנים הללו ידועות באי יציבות פוליטית שבאה לידי ביטוי במרידות בתוך הממלכה. התקופה היא תקופת “המשטר הישן” – צרפת מחולקת למעמדות – האצולה, הכמורה והמעמד השלישי. בני האצולה ביקשו לערער את סמכות המלך עקב המצב הכלכלי הקשה ששרר בצרפת בתקופה שלאחר “מלחמת שלושים השנים”. על-מנת להסיר מעליו את האיום, לואי ה-14 מחליט להוריד את אנשי האצולה מנכסיהם. הוא בונה את ארמון ורסאי מחוץ לפריז, ומקים בו “חצר מלכות” המאופיינת בחיי רהב והוללות – האצילים “האומללים” נאלצים להשקיע את הונם בשהות יקרה בחצר המלך במקום לשמור ולטפח את הונם.  

לואי ה-14 הוא מלך דתי. הוא משתייך לזרם הנוצרי הקתולי וממשיך במסע הרדיפות אחרי הנוצרים הפרוטסטנטים. אחת המטרות של המלך הינה להפוך את צרפת לכוח פוליטי חשוב באירופה בכל התחומים. תקופת שלטונו מאופיינת בפיתוח מואץ של המסחר, הכלכלה והטכנולוגיה. לואי ה-14 פועל למעורבות גדולה יותר של צרפת בסחר של עבדים בין חופי אפריקה ליבשת אמריקה, זהו סחר העבדים הטרנס-אטלנטי, אחד מהפשעים האיומים שידעה האנושות.    

לואי ה-14 ייחס חשיבות אדירה לאומנות ולספרות. הוא מעריץ גדול של התקופה הקלאסית ונותן לה ביטוי בתחום האדריכלות ובתמיכה של סופרים ומחזאים. לואי ה-14 משקיע משאבים רבים במסעות כיבושים ובביצור הערים שכבש. גבולות צרפת הנוכחים מתעצבים בתקופתו. סגנון המלוכה האבסולוטי אפשר לו חופש פעולה נרחב שמשתקף בביטוי שטבע “המדינה זה אני” כדי להדגים באמצעותו את תפיסת עולמו לפיה המלך הוא הסמכות העליונה במדינה ועל פיו יישק דבר. לואי ה-14 נקרא גם מלך השמש משום שהוא שהוא היה מגלומן וחשב שהוא מורם מעם.