הסיפור הטרגי על טבח בליל ברתולומאוס הקדוש

מלחמות מלוות את ההיסטוריה האנושית משחר קיומה. בני-אדם חיים יחד בקבוצות ונלחמים זה בזה על משאבי טבע, מקורות מים ומזון. מלחמות פורצות גם כאשר קבוצה אחת מרגישה שקבוצה אחרת מאיימת על הערכים שלה, על מערכת האמונות שלה, על המסורת שלה, והיא יוצאת להילחם על שימורם והנצחתם.

דת היא מערכת אמונות אשר מגלמת בתוכה גם מסורת וערכים. בני אדם מייחסים לדתם חשיבות רבה ואף יוצאים בגינה למלחמות. בתקופת “המשטר הישן” – התקופה שבה מלכים שלטו בצרפת, היא מתחילתה במאה השש-עשרה (XVI) ומסתיימת לאחר המהפכה הצרפתית עם הקמת הרפובליקה הצרפתית הראשונה בסוף המאה ה-18 (XVIII) – צרפת הייתה שקועה במלחמות דת עקובות מדם. המלחמות הללו לא התנהלו בין דתות שונות כי אם בין זרמים בתוך הדת הנוצרית. המאמינים הנוצרים של הזרם הקתולי נלחמו מלחמת חורמה במאמינים של הזרם הפרוטסטנטי.

הזרם הקתולי נבדל מהזרם הפרוטסטנטי. הראשון בנוי בצורה היררכית, בראש ההיררכיה נמצא האפיפיור המכהן ממקום מושבו ברומא, במדינת הוותיקן. שפת הפולחן המסורתית בזרם הקתולי היא הלטינית. הזרם הפרוטסטנטי מבקש לקרוא תיגר על הזרם הקתולי. מקור המילה פרוטסטנט הוא במילה “פרוטסט” (protest) שמשמעותה בלטינית “מחאה”. הפרוטסטנטיות יכולה להיחשב, לפחות בראשית דרכה, כתנועת מחאה בזרם הקתולי. היא החלה לפעול בראשית המאה ה-16 (XVI), תחת הנהגתו של כהן הדת הגרמני מרטין לותר, שיצא נגד השחיתות של האפיפיורים, ונגד הכוח הרב שהם ריכזו תחת ידם תוך ניצולו לטובתם. אם הכנסייה הקתולית ניכסה לעצמה את הזכות הבלעדית לפרש את כתבי הקודש, הזרם הפרוטסטנטי האמין כי כל מאמין נוצרי רשאי לקרוא את כתבי הקודש בשפתו ולפרש אותם בדרכו. התנועה הפרוטסטנטית ביטלה לפיכך את המבנה ההיררכי שאפיין את הזרם הקתולי והעצימה את המאמינים על חשבון כוהני הדת והמלכים שתמכו בהם.

***

המאבק בין הנוצרים הקתולים מחד, והפרוטסטנטים מנגד (נקראו גם הוגנוטים), שיחק תפקיד מרכזי ביחסי הכוח בין הממלכות ששלטו בתקופת ה”המשטר הישן” באירופה. כך למשל, האדמירל הפרוטסטנטי בצבא הצרפתי, קספר דה-קוליני (Gaspard de Coligny), לחץ על ההנהגה הצרפתית לצאת למלחמה מול ספרד הקתולית ולכבוש את ממלכת פלנדריה שהייתה אז תחת שליטה ספרדית. המתחים בין הזרמים השונים לא התבטאו רק בזירה הבינלאומית, הם יצרו שסעים עמוקים בתוך החברה הצרפתית, שהלכה ושקעה בשנאה דתית. המתחים הדתיים הפחידו מאוד את המלוכה הקתולית, שחששה מהתעצמות של הזרם הפרוטסטנטי ומאובדן הכוח שהיה בידיה לטובת הפרוטסטנטים.

חתונות בין בני זוג הנמנים על המחנות הניצים הייתה אחת האסטרטגיות שעמדה לרשות המנהיגים כדי לאחות את המתיחות בין הזרמים השונים. ב-18 באוגוסט 1572, מרגריט דה-ולוואה (Marguerite de Valois), אחותו של המלך שארל הרביעי, נישאת להנרי דה-נוואר(Henri de Navarre) , בחתונה שנועדה להנמיך את גובה הלהבות. החתונה התקיימה בכנסיית נוטרה-דאם בפריז, מחוץ לכותלי הכנסייה, באווירה מתוחה מאוד. ברקע, האדמירל הפרוטסטנטי, קספר דה-קוליני, ניצל בקושי מניסיון התנקשות בשל רצונו לדחוף את צרפת למלחמה מול ספרד הקתולית. האצילים הפרוטסטנטים שהגיעו לפריז לכבוד החתונה המלכותית מפעילים לחץ על הזוג שזה עתה נישא למצוא את האשמים בניסיון הרצח ולמצות איתם את הדין. הלחץ על הזוג המלכותי מתפרש על-ידם כאיום ממשי על הנהגתם מצד האצילים הפרוטסטנטים. כדי להדוף את הלחץ הזה וליצור הרתעה, מתקבלת החלטה לחסל מיד כעשרים אצילים הוגנוטים השוהים בפריז. תושבי פריז הקתולים עדים לאופן שבו ההנהגה שלהם הורגת פרוטסטנטים, ורואים בכך אישור לקום על שכניהם לטבוח בהם באלפיהם. כ-3000 בני-אדם בפריז ועוד אלפים רבים ברחבי צרפת קיפחו את חייהם במסע הרג, שהחל ביום חגו הנוצרי של ברתולומאוס  (Barthélémy) הקדוש ב-24 לחודש אוגוסט 1572 ונמשך שלושה ימים. כ-30 אלף איש ואישה מוצאים את מותם בטבח הזה רק בשל השתייכותם לזרם הפרוטסטנטי של הנצרות.