הסיבה שהצרפתית נפוצה בכל-כך הרבה מדינות בעולם נעוצה בעובדה שצרפת שלטה במשך תקופה ארוכה על ארצות רבות באירופה וביבשות אחרות. התקופה הזאת נקראת “התקופה הקולוניאלית”. הקולוניאליזם הוא מצב שבו מדינה אחת מספחת לעצמה חבלי ארץ ואוכלוסייה מחוץ לשטחה, בארצות שכנות או רחוקות. במשך שנים ארוכות, רוב אוכלוסיית העולם חייתה תחת כיבוש קולוניאלי. בסוף המאה התשע-עשרה, צרפת הייתה אימפריה קולוניאלית עצומה, שנייה בגודלה לאימפריה הבריטית. למעשה, במשך מאות שנים, תשעים אחוזים מתושבי העולם היו נתינים של אימפריות אירופאיות – בריטניה, צרפת, ספרד, פורטוגל, גרמניה…

אם כבר ביקרתם בקנדה, אתם ודאי יודעים שהשפה הצרפתית היא שפה רשמית ומדוברת בעיקר בחבל קוויבק. צרפתים התיישבו בקנדה כבר במאה השש-עשרה. צרפת אמנם כבר לא שולטת בקנדה אבל השפה הצרפתית משגשגת במדינה העצומה הזו. קנדה היא לא המקום היחיד בו דגל צרפת התנוסס בה בעבר בגאון. רבים לא יודעים זאת, אולם צרפת שלטה גם על חבלי ארץ בארצות-הברית, בפלורידה למשל ובלואיזיאנה. במאה השש-עשרה, לפני ארבע-מאות שנה, הצרפתים נשאו עיניהם גם למערב אפריקה, ומושבות חדשות נבנו לאורך קו החוף, בשלב ראשון בסנגל ומאוחר יותר גם במקומות אחרים.

במאה השבע-עשרה צרפת מתיישבת באיים השוכנים בים הקאריבי. היא מבססת את השליטה שלה בסנט-דומינגו, גוויאנה הצרפתית, מרטיניק וגוודלופה. המתיישבים הצרפתית מגדלים באיים האלה טבק וקני סוכר. הם מעבידים בפרך עבדים שמגיעים באוניות מארצות שונות באפריקה. במשך העידן הקולוניאלי מיליוני אפריקנים נחטפו מהקהילות ומהמשפחות שלהם והועברו באוניות אל הצד השני של האוקיאנוס האטלנטי לחופי אמריקה – זהו “סחר העבדים הטרנס-אטלנטי”.

במאה התשע-עשרה, צרפת משתלטת על חבלי ארץ נוספים – היא מבססת את שליטתה באלג’יריה (בשנת 1860) ובארצות צפון אפריקאיות אחרות כמו למשל בתוניס ובמרוקו, ואחר כך גם בארצות אחרות במערב אפריקה (גבון, חוף השנהב, גינאה…), ובמזרחה (ג’יבוטי). צרפת שולחת זרועות הרחק אל דרום האוקיינוס השקט, ומקימה מושבות בדרום מזרח אסיה – למשל בווייטנאם, ובקמבודיה.

העידן הקולוניאלי הוא זיכרון מר בהיסטוריה הצרפתית בשל הסבל שגרמה צרפת בתקופה זו למיליוני אנשים ברחבי העולם. נשיא צרפת, עמנואל מקרון, הכריז לא מזמן כי השלטון הקולוניאלי הצרפתי מהווה “פשע נגד האנושות”. העידן הקולוניאלי הסתיים באופן רשמי בתחילת שנות השישים של המאה העשרים ומרבית המדינות שהיו עד אז תחת שלטון צרפתי זכו לעצמאות. אולם יש מדינות שבחרו להישאר תחת שלטון צרפת ולהפוך לחלק של “צרפת מעבר לים”, כמו למשל מרטיניק באיים הקאריביים או האי מאיוט באוקיינוס ההודי. מדינות רבות קבעו את הצרפתית כשפה רשמית – היא מאפשרת להן לשמור על קשרים תרבותיים וכלכליים לא רק עם צרפת אלא גם עם מדינות פרנקופוניות אחרות.