על אוכל, שתיה והקנטינה הבית-ספרית

בניגוד לישראל, התלמידים בצרפת נוהגים לשהות בבית הספר עד שעות אחר הצהריים המאוחרות. כל יום בצהריים הם מקבלים הפסקה של שעתיים לארוחת צהריים ואז הם הולכים לקנטינה, מרכז ההסעדה שבו בית-הספר נוהג לספק לתלמידיו ארוחה חמה.  

במקור, המילה קנטינה – cantine – התייחסה לחנות המזון והטבק שעמדה לרשות החיילים בבסיסי הצבא. במאה ה-19, הקנטינה הפכה להיות מקום הסעדה עבור החיילים, בהמשך הופיעו קנטינות בבתי הסוהר, ולבסוף גם בבתי הספר. הקנטינה הוותיקה ביותר נפתחה בבית ספר בעיר לניון באזור ברוטאן בשנת 1846. האוכל בקנטינה נרכש לרוב באמצעות תרומות כדי לאפשר לילדים נזקקים לקבל ארוחה חמה.

מאוחר יותר, העיריות התחילו לפתוח קנטינות בבתי ספר נוספים. בקנטינות אלה הגישו לילדים מנות טיפוסיות על טהרת המטבח הצרפתי, לרוב הן היו מבוססות על בשר וירקות. אבל מה שתו הילדים? במאה התשע עשרה, קנטינות רבות בצרפת הגישו לילדים יין, מהתוצרת המקומית. 

הנוהג הזה בא לסיומו באופן רשמי רק בשנת 1956. ועד כמה שזה נשמע מפתיע, רק בספטמבר 1981, זמן קצר לאחר בחירתו של פרנסואה מיטראן לנשיא צרפת, נאסר סופית על בתי הספר למכור משקאות אלכוהוליים לכלל התלמדים. זאת לשון ההודעה הרשמית מהשלישי בספטמבר 1981: “מים הם המשקה ההיגייני היחיד שמומלץ להגיש לקטינים (…) במזנון ובמסעדות בתי ספר, לא יוגש משקה אלכוהולי, גם לא מדולל במים “, הכריז אז שר החינוך הלאומי, אלן סבארי.